חברים וקוראים יקרים, חומר רב הכולל שירים, סיפורים קצרים וסיפורים ארוכים-יותר הצטבר לי בשנים האחרונות במגרה העולה על גדותיה. בהדרגה אני מתכוונת לפרסם ולשתף אתכם את הטקסטים . אם מצאתם עניין במה שפורסם עד כה אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב ולהעביר את הקישור עם המלצה לחברים שלכם. *** מאז שעמדתי על דעתי החיבור העמוק לטבע היה בעבורי חוויה מכוננת שעיצבה את תפיסת עולמי. החיים בבית לא היו לי קלים, בלשון המעטה. למזלי, גדלתי בשכונת 'כרמליה' בחיפה שאז הייתה כולה כמעט שדות וחורשות. השיטוט בהם בצד קריאת ספרים היו לי דרך מילוט מהתופת אל עולמות קסומים. בחרתי להעלות כאן שיר וסיפור קצר שמבטאים את הקשר הזה. *** השיר הבא נכתב בעקבות חלום שהגיע אלי בזמן שהשיעול הכרוני שאני סובלת ממנו שנים רבות החמיר מאד. חלמתי שאני מגיעה לרופא והוא מבשר לי שיש לי סרטן בגרון. כשהתעוררתי הבנתי שבעיות הגרון שלי נובעות מציווי לשמור סוד. לְדַבֵּר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים בַּמַּחְלָ
רשומות
- קבל קישור
- אימייל
- אפליקציות אחרות
לקראת מלאת שנה לשבת השחורה אני מעלה כאן שני שירים - כל אחד מהם מבטא מצב רוח שונה - ייאוש, מחד, והכרה בכוחם של החיים, מאידך. חכמה של אחרית הימים לימדו אותנו עוד כשהיינו קטנים שאם רק נשיר מספיק פעמים - "אני נולדתי לשלום שרק יגיע...", על משק כנפי-יונה תופיע אחרית הימים, וכל אויבינו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ואיתם אין סיכוי להשלים, יכתתו חַרְבּוֹתָם לאתים ולא תהיה עוד מלחמה גם אם נסרב לוותר ולו על שַׁעַל אדמה. חִנכו אותנו שבינתיים, מְצוּוֶה עלינו להקריב, כמו אבינו אברהם, את בנינו ובנותינו על קידוש אמונתנו, בכל יום-זיכרון להלל גבורתם, להזכיר לכולם שידנו חזקה וזרוענו נטויה ש הם הרשעים ו אנו התמים, שֶׁיִּתְפַּנּוּ מרצון ונחיה בשלווה בארץ שלקראתה צעדנו במדבר ארבעים שנה ויש לנו עליה קושאן מהתורה! זה לא יאה לשפוט אותנו, על שסירבנו להבין, שבמלחמות אין מנצחים, רק קורבנות, בשר תותחים, ואלה לעולם אינם המנהיגים, רק אנחנו - כלל הבוחרים, כי אין כמו זריעת תבהלה מועילה לתוצאות ההצבעה, זה ל
- קבל קישור
- אימייל
- אפליקציות אחרות
במהלך השנים האחרונות הגבתי בשירים ובסיפור קצר לאירועים במדינה שעוד לפני השביעי באוקטובר לא חדלה להפוך לי את הבטן. המציאות של השנה האחרונה הפכה אותם לרלוונטיים עוד הרבה יותר ונראה לי מתאים לפרסם אותם ממש עכשיו, אחרי שנה של זוועה מתמשכת שלא רואים את הסוף שלה באופק. השיר הזה נכתב בעקבות כתבה בטלויזיה, לא זוכרת אם זה הזה במהלך אחד ה'מבצעים' המהוללים שלנו או סתם, עונש של הריסת בית משפחת מחבל. הבל אֶלֶףְ מִלִּים רֵיקוֹת בּוֹרְאוֹת בְּהֵבֶל פֶּה תְּמוּנָה אַחַת שֶׁל לְבֵנִים שְׁבוּרוֹת סִירִים צַעֲצוּעִים מְגבָּבִים יֶלֶד קָטָן בּוֹהֶה קוֹלֹות שֶׁל מְטוֹסִים בָּרֶקַע שָׁוָה יוֹתֵר מֵאֶלֶף מִלִּים רֵיקוֹת 12.11.2019 השיר הבא נכתב בעקבות צפיה בטקס הלוויה של חייל חָלָל נִשְׁמַתּוֹ בַּחָלָל. גּוּפַתּוֹ בַּחֲלַל הָאָרוֹן שֶׁהוּרַד לַחָלָל שֶׁנִּפְעַר בְּעָפָר וְנִסְתַּם הַגּוֹלָל. זִכְרוֹ מְחלָּל בִּנְּאוּמִים מְחוֹלְלֵי מְחוֹל חֲרָבוֹת שׁיִרְבּוּ חֲלָלִים וְלַהַג מִלִּים חֲלוּלוֹת. מוֹתָרוֹ חֲלַל הֵעַדְרוֹ
- קבל קישור
- אימייל
- אפליקציות אחרות
לִילָה פגשתי אותה בשיעור יוגה. זה היה לפני כחמש-עשרה שנים, קצת אחרי שחזרנו ממסע של שישה חודשים בהודו, אני בת הששים והתרמיל. רצון טוב קרן כמו שמש מעיניה הבהירות. שערה הארוך, הַשָּׁטֵנִי, נבע מהתמירות של גופה. "אחרי היוגה אני מנחה בבית שלי קבוצת ישיבה שבועית. מתרגלים מדיטציה ומשתפים בחוויות אישיות ובתובנות. אין כמו מדיטציה אחרי שיעור יוגה", הזמינה אותי. זה היה אחרי שכבר התחלתי להשתתף בריטריטים של מדיטציה בשתיקה. ניסיתי לתרגל בבית אבל זה דרש משמעת שלא כל-כך הייתה לי. הלכתי אתה, מצטרפת לקבוצת נשים שהכירו זו את זו. בתחילה הרגשתי זרה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה התחברה לי חווית המדיטציה עם דיבור ובהדרגה יכולתי להרגיש חלק ממשהו חם ואינטימי שמתהווה מתוך השיתופים. כל מה שמישהי סיפרה הדהד באופן כלשהו אצל כולנו ומתוך שרשרת השיתופים נוצר מעין קולאז של אסוציאציות. במרחב הבטוח העזנו לגעת בעצבים החשופים, לדבר בגלוי על דברים שבדרך כלל אנשים שומרים לעצמם. לילה השכילה לתזמר את כל הפלא הזה ביד אמן. היא רא