שלום חברות וחברים,
אני דליה, חדשה באזור. נכנסתי בהמלצתה של אסתי עייני-הולנד. שמחה להכיר את כולכם, להשתתף ולשתף בכתיבה.
נתראה בשמחה
לִילָה פגשתי אותה בשיעור יוגה. זה היה לפני כחמש-עשרה שנים, קצת אחרי שחזרנו ממסע של שישה חודשים בהודו, אני בת הששים והתרמיל. רצון טוב קרן כמו שמש מעיניה הבהירות. שערה הארוך, הַשָּׁטֵנִי, נבע מהתמירות של גופה. "אחרי היוגה אני מנחה בבית שלי קבוצת ישיבה שבועית. מתרגלים מדיטציה ומשתפים בחוויות אישיות ובתובנות. אין כמו מדיטציה אחרי שיעור יוגה", הזמינה אותי. זה היה אחרי שכבר התחלתי להשתתף בריטריטים של מדיטציה בשתיקה. ניסיתי לתרגל בבית אבל זה דרש משמעת שלא כל-כך הייתה לי. הלכתי אתה, מצטרפת לקבוצת נשים שהכירו זו את זו. בתחילה הרגשתי זרה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה התחברה לי חווית המדיטציה עם דיבור ובהדרגה יכולתי להרגיש חלק ממשהו חם ואינטימי שמתהווה מתוך השיתופים. כל מה שמישהי סיפרה הדהד באופן כלשהו אצל כולנו ומתוך שרשרת השיתופים נוצר מעין קולאז של אסוציאציות. במרחב הבטוח העזנו לגעת בעצבים החשופים, לדבר בגלוי על דברים שבדרך כלל אנשים שומרים לעצמם. לילה השכילה לתזמר את כל הפלא הזה ביד אמן. היא רא
מחכה להמשך..
השבמחק